רסיס של תקווה

אוקטובר 1998. שנתיים לפני היציאה של צה"ל מלבנון.
ירון עמית, אז לוחם בחטיבת גבעתי, נמצא במוצב חודר בתוך לבנון במלחמה מתמדת מול החיזבאללה.
באחת מהתקפות על המוצב, נפגע ירון בראשו מהתפוצצות פצצת מרגמה.
ירון, שוכב פצוע אנוש ואינו יכול לזוז כאשר חבריו אינם יודעים על פציעתו.
הוא מוצא את עצמו במלחמת הישרדות לחיים ומוות ומקבל החלטה שתציל את חיו.

עם פציעה שלא ניתן לשרוד אותה ולא ניתן להשתקם ממנה.
כנגד כל הסיכויים ועם הרבה נחישות, כח רצון ואמונה עצמית, הוא מצליח לעשות את הבלתי אפשרי – לשרוד. באין הסבר אחר לרופאים הוא מוגדר ישר כ"נס רפואי".